החלטה בתיק ע"מ 1538/09

ביום 25.2.09 הוגש נגד העורר כתב אישום הכולל חמש עבירות שעניינן חברות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת, סחר בציוד מלחמתי וחטיפה בנסיבות מחמירות. במקביל הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כב' השופט קידר קיבל את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים ועל החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

סניגורו של העורר תקף במקרה זה הן את קיומן של ראיות לכאורה, והן את עילת המעצר, ונדון להלן בטענותיו כסדרן.

על פי הנטען בכתב האישום, היה העורר חבר במועדון "אלעקרב" ומנהלו החל משנת 2004. מטרותיו של "מועדון" זה היו השתתפות בתהלוכות, הלוויות ומצעדים צבאיים, וחקירת חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. במסגרת זו דאג העורר להעברת כלי נשק לחברי "המועדון" - נשק אותו קיבל לכאורה מאנשי ארגון גדודי חללי אלאקצא - אשר שימשו אותם בתהלוכות ובמצעדים צבאיים, וכן השתתף בשנת 2004 בחטיפה של אדם בו חשדו הוא וחבריו בשיתוף פעולה עם ישראל. במסגרת אירוע זה אף נטל העורר חלק בחקירתו האלימה של אותו אדם.

ראיות לכאורה

סניגורו של העורר טען כי אין ראיות הקושרות את מרשו למיוחס לו בכתב האישום. בטענה זו אין ממש. העורר מופלל בעדותו במשטרה של ראאד פרוך בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עיון באמרתו של ראאד פרוך מיום 4.2.07 מעלה כי הוא מזהה את העורר כ" עבד אלפתח אחמד מימי כבן 35" ובשלב מאוחר יותר באמרה מציין כי כינויו " אבו אחמד". המדובר בזיהוי על פי שם "משולש" (שם, שם האב ושם משפחה), ציון מדויק של הגיל וכן ציון מדויק של הכינוי. לפיכך, על פניו, המדובר בעורר ללא בעיות זיהוי כלשהן, וכאמור, כתב האישום כולו מבוסס על עדות זו. לא למותר לציין כי לעדות זו קיימת תוספת ראייתית.

עילת מעצר

מלבד הטענה בדבר העדר קיומן של ראיות לכאורה, עיקר טיעונה של ההגנה התמקד בשאלת קיומה של עילת המעצר. ההגנה טענה כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו בשנת 2004, שלא במסגרת התאחדות בלתי מותרת מוכרזת, ומאז חלף זמן רב. עוד נטען כי במקרה זה חל שיהוי משמעותי בפעולת הרשויות, שכן אמרתו של העד המפליל, ראאד פרוך, נגבתה לפני שנתיים, מבלי שהרשויות הזדרזו ופעלו למעצרו של העורר. לפיכך ביקשה ההגנה לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

התביעה הצבאית טענה כי העבירות בהן מדובר הינן עבירות חמורות, המצביעות על מסוכנות. כמו כן מסרה התביעה שאין בידה הסבר לשיהוי במעצרו של העורר, אולם לדעתה, חרף השיהוי, עדיין מתקיימת מסוכנות מצידו של העורר. לחילופין טענה התביעה כי העורר צפוי, אם יורשע, לעונש מאסר לא מבוטל, ועל כן קיים חשש להימלטות מאימת הדין. לצורך כך הגישה התביעה את כתב האישום של ראאד פרוך, הכולל עבירות דומות, וציינה כי עליו נגזרו 35 חודשי מאסר בפועל.

עילת המעצר - האם קיימת מסוכנות?

הפעילות המיוחסת לעורר אינה במסגרת התאחדות בלתי מותרת מוכרזת, אלא במסגרת התארגנות של "מועדון אלעקרב". יחד עם זאת, מטרותיה של התארגנות זו, הינן מטרות אסורות הכוללות, בין היתר, השתתפות בהלוויות ובמצעדים צבאיים אגב לבישת חליפות תואמות שרשום עליהן שמות 'שהידים' וציור של עקרב ותוך נשיאת נשק, וחקירת חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. העורר הוא זה שסיפק לכאורה את הנשק לחבריו לצורך המצעדים, וכאמור, נטל לכאורה חלק בחטיפה וחקירה אלימה של אדם שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל.

ראשית, ואף שטענה זו עלתה בשפה רפה, יש לומר כי פעילות כזו מהווה על פניה פעילות במסגרת התאחדות בלתי מותרת לפי תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. בהקשר זה פסק לאחרונה כב' נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין ע' 2106/07 ברגותי נ' התוב"צ כדלקמן:

"הואיל ותכלית התקנות היא למנוע את הסכנה הטמונה בהתארגנויות בעלות רקע אידיאולוגי, הפועלות לפגוע בביטחון המדינה ובשלום הציבור, ללא תלות בגודלן או במצע רשמי, מתחייבת ממנה פרשנות מרחיבה ולפיה תקנה 84 הנ"ל חלה אף על התארגנויות קטנות ללא חוקה או תעמולה.

לפיכך, אין בעייתיות בייחוס פרטי האישום הנוגעים לפעילות במסגרת התאחדות בלתי מותרת לעורר. ברגיל, פעילות במסגרת התאחדות שמטרותיה פורטו לעיל מהווה עילת מעצר, בייחוד כאשר עולה לכאורה שהעורר הוא זה שסיפק את הנשק לחברי ההתארגנות לצורך המצעדים בהם נטלו חלק, ואף השתתף בעצמו בחטיפה וחקירה אלימה. יחד עם זאת, כאשר פעילות זו התרחשה לפני מספר שנים, מוקהית המסוכנות במידה רבה.

ייתכן והייתי קובע כי למרות חלוף הזמן עדיין קיימת מסוכנות מצידו של העורר לאור נגישותו לנשק, כעולה מהראיות לכאורה, והשתתפותו באירוע אלים של חקירת חשוד בשיתוף פעולה. יחד עם זאת, קיים במקרה זה שיהוי משמעותי שלדעתי מוביל למסקנה כי אין במקרה זה מסוכנות המצדיקה מעצר ללא חלופה.

ראאד פרוך נחקר בפברואר 2007. מאז ועד מעצרו של העורר חלפו כשנתיים. אין בידי התביעה כל הסבר לשיהוי ניכר זה. העדר פעולות שננקטו למעצרו של העורר לאחר חקירתו של ראאד פרוך מלמדות כי אף רשויות האכיפה לא סברו כי המדובר במעשים מסוכנים המצדיקים את מעצרו של העורר והרחקתו מהציבור בהקדם האפשרי (והשווה ע"מ 2203/08 זעריר נ' התוב"צ [פדאור (לא פורסם) 08 (14) 290]).

לפיכך, לטעמי, אין לומר כי המדובר במקרה בו יש לקבוע שהמדובר במסוכנות שלא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. יחד עם זאת, עלינו לבחון את קיומה של עילה נוספת, והיא החשש להימלטות מאימת הדין.

עילת מעצר - החשש להימלטות מאימת הדין

התביעה הציגה לפניי את עניינו של ראאד פרוך, כאמת מידה עונשית באשר לעבירות המיוחסות לעורר. אכן, לאור מהותן של העבירות ולאור רמת הענישה שנקבעה כבר לשותף לאותן עבירות, נדמה כי במידה ויורשע העורר, הוא יהיה צפוי לעונש מאסר משמעותי.

במקרה זה, ולאור העונש לו צפוי העורר אם יורשע, נדמה כי מתקיים חשש שמא יעדיף העורר להפקיר את ממונו על פני שהייה ממושכת יחסית מאחורי סורג ובריח. העורר הינו תושב ביתוניא ויכולת האכיפה של הרשויות במקום זה, במידה ויחליט העורר שלא להתייצב לדיונים בעניינו, הינה מוגבלת.